בניגוד לגרעינים התורניים שקמו על בסיס סוציאלי בעיירות פיתוח, מוקמים היום גרעינים תורניים על בסיס תורני ערכי בתל-אביב, רמת גן ועכשיו גם במודיעין. בראש מעייניהם של חברי הגרעין התורני בעיר עומדת התרומה לקהילה. הם מלמדים תורה, הם פוסקים בשאלות, הם מתחברים ליושבים על הברזלים, הם מובילים רהיטים ממי שמאס ברהיטיו הישנים, והם לא יהססו לצאת מהבית כדי להשלים מניין בבית אבלים.

יעל ואלעזר בן שלמה, אפרת ורוני ויינשטוק, הם שני זוגות מתוך עשרה המהווים את הגרעין התורני במודיעין. קבענו להיפגש איתם בביתם של אלעזר ויעל בתשע בערב. אפרת כבר ממתינה בסלון, יעל עדיין משכיבה את הילדים, אלעזר בטלפון מתאם הובלה של רהיטים מרעות לבית של זוג צעיר שישמח גם לרהיטים משומשים, ורוני מאחר. כשהוא יגיע, יתנצל ויסביר שהיה בפעילות.
עשרת הגברים של הגרעין התורני לומדים בכולל הנקרא גם "בית מדרש לרבנים פוסקים" שפועל בבית כנסת אודיה בעיר. רובם כבר עברו את ששת מבחני ההסמכה לרבנות ושוקדים על לימודים לדיינות. כולם עשו במהלך שנות לימודיהם הפסקה של כמה חודשים עד שנים לצורך שירות בצבא. נשות הגרעין עסוקות בעול הפרנסה וגידול הילדים וכן לוקחות חלק בפעילות הגרעין.

מוכר אצל יושבי הברזלים
הכל התחיל בפנייה של הרב דוד סעדיה (לשעבר מנהל הישיבה התיכונית) לרב זכריה בן שלמה, אביו של אלעזר, בבקשה להקים גרעין תורני במודיעין. הרב זכריה בן שלמה הינו רב בישיבת שעלבים הסמוכה למודיעין ושמו הולך לפניו בעולם הישיבות. באותה תקופה היו אלעזר ויעל על פרשת דרכים. אחרי שנים של לימוד בישיבת מרכז הרב בירושלים והשתייכות לקהילה סגורה, הם חשו שהגיעה העת לצאת אל הציבור. אלעזר באותה תקופה הבשיל לכדי הבנה כי ברצונו ללמוד אצל אביו. הרעיון להקים גרעין תורני במודיעין תחת חסותו של אביו נפל על לב פתוח ואוזניים קשובות.
אלעזר ויעל היו הזוג הראשון שעבר למודיעין. הם קבעו את ביתם בדירת שלושה חדרים, קומה שלישית בלי מעלית, ומאז ועד היום הם באותה דירה. המשפחה התרחבה מאז, הדירה לא. בתחילה פעל הכולל בישיבה התיכונית ומרבית תלמידיו, למעט אלעזר, הגיעו אליו מחוץ לעיר. שנה לאחר מכן הצטרפו ליעל ואלעזר ארבעה זוגות נוספים וקבעו את ביתם בעיר. שנה מאוחר יותר הצטרפו עוד חמישה זוגות ביניהם רוני ואפרת.
רוני ואפרת הגיעו מהיישוב בית אל. "רצינו חברה הטרוגנית. חיינו קודם בחברה הומוגנית. אנחנו אוהבים את אין סוף הצבעים והסגנונות שחיים במודיעין. אין לנו כוונה לשנות אף אחד. יש לנו כוונה לנהל דו שיח, כי דו שיח הוא כלי להתפתחות. במקום שכולם דומים, קל מאוד לעמוד במקום".
סדר היום של חברי הגרעין כולל לימוד בכולל בבוקר, הפסקת צהריים שבדרך כלל מנוצלת ללמד בתלמוד תורה או במסגרת אחרת, לימוד אחר הצהרים בכולל ובערב פעילות של הגרעין. הפעילות הינה בלתי פורמלית. רוני למשל מסביר כי איחר לפגישה משום שהיתה לו שיחה עם בחור ממשפחה מסורתית שאיתו הוא נמצא בקשר קבוע. "לאחרונה הוא היה מעורב בקטטה בעיר וישב במעצר בית, הוא נפלט ממוסדות החינוך ועומד לפני גיוס. הוא התלבט איתי לאן ללכת ומה לעשות".
מה לבחור כזה ולך? אני שואלת, מבלי להתעלם מהכיפה הגדולה והזקן של רוני. איך נוצרת בכלל תקשורת בין שני אנשים כל כך שונים? הוא אומר שסתם כך במקרה, ברחוב. רוני לא מהסס להזמין את יושבי הברזלים לעלות אליו לדבר. לפעמים זו נקודת פתיחה לקשר ארוך ומשמעותי ולפעמים זה אירוע חד פעמי או אף ייתכן שההזמנה תידחה. אפרת מסבירה שרוני פשוט אוהב אנשים ואנשים מרגישים בזה ומחזירים אהבה.
אלעזר, כמו רוני, ידוע ומוכר בין יושבי הברזלים. אלעזר: "הרבה פעמים הם מזמינים אותי לשבת איתם במקום שבו הם מכלים את זמנם בעישון נרגילות, כדי לספר סיפורים חסידיים. הם מכבדים אותי, הם מקפידים לא להזמין בנות כשאני נמצא". באחת הפעמים שרוני הזמין אליו בחור שפגש ברחוב, הוא הופתע לגלות שהבחור מכיר את אלעזר ושאלעזר היה אצלו בבית במסיבה וסיפר סיפורים לחברים.

העשייה מתדלקת אותנו
אפרת מקפידה להתחבר חזק אל אנשי המקום. אם זה לאנשים שהיא פוגשת ברחוב ואם לדיירי הבניין שבו היא גרה. אפרת: "כשהגענו לבניין עברתי בין הדירות עם עוגיות והצגתי עצמי בתור השכנה החדשה. רציתי להכיר את השכנים שלי. אנשים הופתעו אבל גם שמחו". אחרי זמן מה אפרת ורוני ערכו מסיבה והזמינו את כל דיירי הבניין. רק משפחה אחת נענתה. כשהם ערכו קידוש להולדת בתם הצטרפו שתי משפחות מהבניין, ובסעודת פורים כבר הצטרף כל הבניין למעט משפחה אחת שהיתה לה מחויבות קודמת.
אצל יעל ערב שבת הוא זמן משפחה. אצל אפרת ורוני ערב שבת מוקדש גם הוא לטיפוח קשרים עם הציבור, הם מרבים לארח משפחות לארוחת שבת.
אפרת מתארת את הזוגיות שלה ככזו שנמצאת במקום שבשל לעסוק בדברים נוספים מלבד בה. אפרת: "חיינו כזוג ביישוב והיינו פנויים מאוד אחד בשביל השני, כיום הזוגיות שלנו נמצאת במקום בשל יותר ויש מקום להוסיף עניין ולהתפתח גם בדברים אחרים". ורוני מוסיף: "אם וכאשר יבוא יום ונרגיש שאנחנו זקוקים להתנתק קצת מהעולם ולהסתגר בזוגיות שלנו, נשקול את זה ברצינות".
אנשים רבים במודיעין מודעים לעובדה שיעל היא בת בית אצל הרב מרדכי אליהו ושעד היום היא מבקרת בביתו ומסייעת לאשתו בכל יום שישי. בכל שבוע היא מקבלת עשרות בקשות מתושבי העיר להעביר שאלות לרב אליהו. מרבית הפניות אינן שאלות בענייני הלכה ואינן מאנשים דתיים דווקא. מרבית השאלות הינן בקשות הכוונה בנושאים כגון חינוך, דיור, תעסוקה ואף זוגיות. מובן שניתן לפנות לרב אליהו גם בדרכים נוספות אך המטרה היא לקצר את זמן ההמתנה לתשובה. הפקס בביתו של הרב אליהו מקבל אלפי פניות בשבוע.
זה לא קצת מעייף? לא בא לכן לפעמים לחיות את חייכן בשקט רק למען עצמכן?
יעל: "בתחושה שלנו אנחנו מקבלות יותר מאשר נותנות. העשייה מתדלקת וממריצה אותנו יותר מאשר לוקחת מאיתנו. רק לפעמים, אנחנו חייבות לשים גבול ולעשות לביתנו שלנו. להקדיש זמן שהוא רק לנו, לילדים ולזוגיות".

יהדות היא האג'נדה שלנו
"יש לנו מה להציע", אומרים חברי הגרעין, "יש לנו דרך ויש לנו ביטחון בה. אנחנו לא באים לכפות שום דבר על אף אחד. אנחנו פה כדי להציע. מי שירצה יבוא, ישמע, ייקח וילמד. מי שלא, לא. גם בקשרים שלנו עם אנשים בעיר, כשמישהו בא ומתקרב אנחנו לא מנסים להשפיע עליו בנושאים שהוא לא מבקש. אפשר להשתתף בסדנאות שלנו ולהישאר חילונים למהדרין. זה לגמרי לא מטריד אותנו".
מה אתם עונים למי שמוצא התנשאות במהלך שלכם לבוא ולנסות להפיץ את אמונתכם פה, כאילו כל צורת חיים אחרת היא חסרה?
אפרת: "כל מי שיש לו אמונה מסוימת והוא חי לפיה רשאי גם להפיץ אותה. אין לי בעיה עם מי שמחנך לאמנות או שמירה על ערכי הטבע ואם הוא ירצה להשפיע על אנשים ללכת בדרכו, אדרבא. אני אשמח אם ייפתח פה בית ספר שמחנך לערכים האלו".
רוני: "אני לא חושב שכל מי שחי אחרת ממני הוא נטול אג'נדה. אני מבין את זה שיש אנשים שעבורם חילוניות היא אג'נדה ומכבד את זה".
יעל: "בעניין ההתנשאות חשוב לומר שאנחנו לא חושבים שטמון בנו משהו מיוחד. מה שיש לנו לתת הוא לא שלנו ולא מאיתנו. יש לנו דרך חיים שמעצימה אותנו והיינו שמחים שגם אחרים ייחשפו אליה וייתרמו על ידה".
אלעזר: "הגרעין שלנו לא הוקם על בסיס סוציאלי כמו גרעינים שהוקמו בעבר. הגרעין שלנו הוקם על בסיס תורני ערכי. העניין החברתי הוא משמעותי וחשוב אך הוא נלווה לעניין המרכזי שהוא ללמוד וללמד את התורה. כפי שלרופא יש מה להציע גם לנו יש, וכפי שרופא אינו מואשם בגאווה כאשר הוא משתמש בידע הרפואי שלו כך גם מי ששותף לגרעין תורם מידיעותיו בתורה ולא מתנשא".
חברי הגרעין כולם נושקים לשלושים מלמטה וילדיהם עדיין אינם בבתי ספר כי אם בגנים. הם מצהירים שאין בכוונתם להקים עבור עצמם מסגרת לימודים נפרדת אלא להשתלב בבתי הספר בעיר. אחת הביקורות על גרעינים תורניים מתמקדת בדיוק בנקודה זו, שמטרתם להשתלב ובסופו של דבר הם מקימים לעצמם מסגרות לימוד נפרדות. "כאן זה לא יקרה", הם אומרים. היום כאשר שיטת הרישום גם לבתי הספר הדתיים בעיר הינה אזורית, יש בציבור הדתי מי שיעדיפו שתיפתח מסגרת תורנית עבור חברי הגרעין ושאר שותפיהם לדרך ולא תהיה
להם השפעה על בתי הספר הקרובים למקום מגוריהם. "אם תהיה לנו השפעה", הם אומרים, "תהיה זו השפעה שנובעת מנוכחותנו כהורים שווים בין שווים. גם אנחנו גרים כאן. כפרטים. לא כגרעין".
הסיפור הבא אולי ממחיש את התנהלותו של הגרעין כאשר הוא חש בהתנגדות כלפיו. הגרעין הקים סניף של תנועת הילדים עוז בבית הספר "משואת נריה". סניף עוז פועל במתכונת של תנועת נוער אך מכוון לילדי א'- ג'. למעשה היוזמה להקמת הסניף היתה של התנועה עצמה. בעבר נפתחו סניפי עוז בעיירות פיתוח וכיום המגמה היא להקים סניפים של עוז בכל עיר ויישוב בארץ. התכנים המועברים בתנועת עוז הינם חינוך לערכים, מידות, כבוד לזולת ופעילות קהילתית.
מטרת הגרעין בהיענותו לפנייה שקיבל מהתנועה היתה לתת מענה חברתי חינוכי לילדים הצעירים אשר אינם יכולים להשתתף בבני עקיבא. לשם כך הגרעין גייס קבוצת תלמידות מהאולפנא להדרכה בתנועה והיה נכון ללוות את המדריכות בפעילותן ולרכז את הסניף.
זמן קצר לאחר שהחלה התנועה לפעול במודיעין התגלו התנגדויות לפעילותה תחת חסותו של הגרעין התורני. העירייה הסכימה לתקצב שמירה ולאפשר שימוש במבנה בתנאי שלא הגרעין יפעיל את הסניף. אף שהרכזת היתה חברת גרעין, לא היתה דרישה להחליף את הרכזת אלא להעסיקה שלא דרך הגרעין.
אלעזר: "אנו בחרנו לא להמשיך בהפעלת עוז בעקבות ההתנגדות שהתעוררה. לא היה לנו עניין להיכנס למאבקים ומלחמות כי אז מטרתנו היתה מתפספסת. בחרנו לתת למתנגדים את מלוא המרחב לסייע בעצמם לעוז. מה שקובע הוא מבחן התוצאה. תנועת עוז חיה וקיימת במודיעין".
אלעזר מספר על נער אחד שרצה לשמוע לדעתו בנושא בחירת מסגרת מתאימה ואילו האב הסתייג מעמדתו של אלעזר. בסופו של דבר הנער כן שמע בקולו של אלעזר והיום האב מרוצה מאוד. באופן כללי הם אומרים שאם ייווצר קשר ביניהם לבין מישהו והוריו יסתייגו או יתנגדו לקשר הזה, הם יבחנו את עוצמת ההתנגדות ויפעילו שיקול דעת כיצד לנהוג. "אנחנו לא רוצים לעורר קשיים, כעסים או מלחמות. אנחנו נהיה רק איפה שירצו בנוכחותנו", אומר אלעזר.

רכב אחד לעשר משפחות
בעודנו משוחחים בן גרעין נוסף דופק בדלת. הוא בא לקחת את הרכב לקניות. אני שואלת של מי הרכב ונענית שרכב אחד הרשום על שמו של אלעזר משמש את עשר המשפחות של הגרעין. אני שואלת באיזה רכב מדובר ומשערת שזה הרכב שישמש להובלת הרהיטים מרעות לזוג הצעיר שזקוק להם, ונענית שמדובר בסובארו סטיישן. את ההובלה מרעות יעשה בעל רכב גדול שמסייע לגרעין במשימות כאלו על בסיס קבוע. "אבל גם בסובארו אפשר להוביל קצת רהיטים. שתי מיטות בוודאות. אחת בפנים ואחת על הגג. כבר ניסינו", אומר אלעזר.
"מודיעין עיר יקרה", הם אומרים. "בכל. בדמי שכירות, במכולת ובשירותי שמרטפות. היה זול יותר להצטרף לגרעין בעכו או בנהריה אבל רמת הלימוד היתה במקום חשוב יותר בסדר העדיפויות".
"לפני שעברנו בדקנו היטב את עלות המחיה במודיעין וראינו שבקושי אמנם, אבל נוכל לעמוד בזה. עדיף לחיות בצמצום ולהשתייך לכולל ברמה גבוהה יותר", אומר רוני.
"אנחנו חיים צפוף", אומרת אפרת, "אבל שמחים שמתאפשר לרוני ללמוד פה".
"אנחנו חיים בצמצום וברווח", הם מסכמים. "צמצום כי אין הרבה וברווח שהרי ידוע שאיזה הוא עשיר? השמח בחלקו".
ומאין בכל זאת המימון?
אלעזר: "למדינת ישראל יש סעיף בתקציב שמיועד לגרעינים תורניים. גרעין תורני זכאי לסדר גודל של עד חצי מיליון שקלים בשנה, תלוי במספר חבריו. התקציב הזה מגיע לגרעין אחר הפועל בעיר, גרעין איילת השחר (ראו מסגרת), וזאת משום שגרעין זה ותיק יותר בעיר וזכה להכרה מוקדם יותר.
כל תלמיד בכולל זכאי למלגה הממומנת על ידי קרן קהילות וכן על ידי תרומות מחו"ל. בניגוד לערים שונות בהן קיימים גרעינים תורניים והם נתמכים גם על ידי תושבי העיר, במודיעין אחוז קטן מאוד מתקציב הגרעין מורכב מתרומות של תושבים. אחת הסיבות לכך היא שמודיעין היא עדיין עיר בבנייה. טרם נבנו בתי כנסת קבועים לקהילות הרבות בעיר ונראה שעד שזה לא יקרה, כל מי שמבקש לתרום למטרות דתיות בעיר יפנה את תרומתו לבניית בתי כנסת".
נקודה נוספת שכדאי לדעת היא שאנשי הגרעין משלמים ארנונה ושאר מיסים. אם הם זכאים להנחה מסוימת זה על פי המבחן הרגיל של גובה ההכנסה ומספר הילדים.

ומה אומר הצד השני
עדה, גילה ונאוה הן שלוש נשים שאינן דתיות שיצרו קשר קרוב מאוד עם נשות הגרעין. עדה שהשתתפה בחייה בסדנאות מודעות רבות, הגיבה למודעה שפורסמה בעיתון לגבי סדנת מודעות עצמית ומדיטציה יהודית בהנחיית יעל כורסיה מיוזמתו של הגרעין התורני. עדה סחבה איתה לסדנה את גילה שסחבה את נאוה. הסדנה אמורה היתה להימשך כשלושה חודשים ולכלול 10-15 פגישות. התשלום התבצע לפי מפגשים ולא כסכום כולל, דבר שאפשר לנשים להתחיל את הסדנה ולפרוש בהמשך או לבוא רק לחלק מהפגישות. עברו כמה מפגשים עד שהתבססה לה קבוצה של עשר נשים שהתמידה לבוא לכל מפגש.
עדה: "הקבוצה שהתגבשה היא הטרוגנית מבחינות רבות. יש בה צעירות ומבוגרות, אשכנזיות וספרדיות ואפילו במראה החיצוני יש שונות גדולה בין הנשים".
ומבחינת פילוח לדתיות, חילוניות ומסורתיות?
גילה: "אף אחד לא עסק בשאלה הזו".
מיד מתחיל דיון שמנסה לתייג את אחת המשתתפות, האם היא דתית לאומית או חרדית. "אין לזה חשיבות", הן מסכמות. הסדנה נמשכה כשמונה חודשים, הרבה מעבר למתוכנן, פשוט כי הן לא רצו שהיא תסתיים. אני פוגשת אותן לאחר שהסדנה הסתיימה וחשה בשמחת המפגש שלהן ובאהבה שישנה ביניהן.
הבנות מספרות שעם החלטתן להשתתף בסדנה היו מי שחששו מהצעד הזה ומאלו שיבוא אחריו אולי בכיוון של התחזקות והתקרבות ליהדות, אבל מהר מאוד החששות התבדו. משתתפות הסדנה לא חזרו בתשובה אבל נמלאו אנרגיות חיוביות וכוחות שכל מי שנמצא בסביבתן יכול לחוש בהם.
גילה: "הדבר שממגנט אותנו אל נשות הגרעין הוא הנכונות שלהן לתת. לתת שלא על מנת לקבל תמורה". עדה: "בעולם החומרני שלנו, רוב האנשים עסוקים רק בעצמם, זה די נדיר למצוא אנשים שכל כך שמחים לתרום לאחרים בכל צורה שיש ביכולתם". יעל שותקת. אחרי שהן מסיימות לדבר היא עונה שהיא מרגישה מקבלת לא פחות מאשר נותנת.

בסיס הגרעין
הגרעינים התורניים הם מפעל מבית היוצר של הציבור הדתי-לאומי. בשנות ה-80 עם התקדמות הסכם אוסלו הבין הציבור הנ"ל כי אין גיבוי לאידיאולוגיה שלו בתוך שטחי הקו הירוק וסומנה המטרה "להתנחל בלבבות". כיום פועלים בארץ מעל 40 גרעינים תורניים. מירוחם בדרום ועד קרית שמונה בצפון, דרך לוד ותל-אביב. הגרעינים התורניים שונים זה מזה באופיים ובאידיאולוגיה המניעה אותם. ישנם הרואים בהתנחלות בלבבות אמצעי לשמירה על שלמות ארץ ישראל וישנם הרואים בה מטרה בפני עצמה. לא רק שלמות הארץ אלא קודם כל ומעל לכל, שלמות העם.
אם עד לפני מספר שנים הוקמו גרעינים דווקא באזורים חלשים סוציאלית, הרי שהיום מוקמים גרעינים על בסיס תורני גם באזורים חזקים סוציאלית כמו רמת גן, תל-אביב ומודיעין.